החלטה בתיק רע"פ 9572/05

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה באשדוד כתב אישום, המייחס לו עבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 8.4.05, נהג המבקש ברכב פרטי מסוג פיאט (להלן: הרכב), בכביש ברחוב ז'בוטינסקי באשדוד. בהגיעו לצומת הרחובות ז'בוטינסקי - יוספטל (להלן: הצומת), נכנס המבקש לצומת בנסיעה מהירה שאינה פחותה מ-72 קמ"ש, בעוד התמרור במקום מורה על הגבלת מהירות הנסיעה ל-50 קמ"ש בלבד. באותה העת ובאותו המקום, כך נטען, חצה הולך הרגל, מר סטניסלב גולדר (להלן: הולך הרגל) את הכביש בצומת, בכיוון נסיעת המבקש. בשלב זה, פגע המבקש בהולך הרגל בחוזקה, העיף אותו לשמשה הקדמית והפילו אל הנתיב השמאלי מעבר לצומת, כאשר במהלך כל זאת, שמשת הרכב נופצה כליל. כתוצאה מהתאונה, נחבל הולך הרגל בראשו ובגופו ונגרמו לו שברים בראשו ובצלעותיו, אשר גרמו לו לנזקים חמורים בחוט השדרה ומותו נקבע בו במקום התאונה.

ביום 7.3.05, הרשיע בית-המשפט לתעבורה באשדוד (כב' השופטת ר' לביא) את המבקש בעבירה שיוחסה לו, בקובעו, כי שוכנע מעבר לכל ספק סביר, כי רשלנותו גרמה לתוצאה הקטלנית, והטיל עליו עונש 5 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 שנים, וכן קנס בסך 4,000 ש"ח או 400 ימי  מאסר תמורתו.

על פסק-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע.

ביום 28.9.05 דחה בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים נ' הנדל, ר' יפה כ"ץ ו-י' אלון) את הערעור, בקובעו, כי רובן של התאונות, יסודן ומקורן בהלך נפש של רשלנות. בית-המשפט ציין, כי בעניינו של המבקש אחז בית-המשפט לתעבורה באמת מידה מקלה, נוכח מרכיבי "הרשלנות התורמת" שחברו לאותה התאונה, אולם, גם לאחר כל אלו, נותרה נהיגתו הרשלנית של המבקש, בגדר הגורם המכריע שהוביל להתרחשותה של התאונה ולקיפוח חייו של הולך הרגל. לפיכך, קבע בית-המשפט המחוזי, כי מקובלים עליו נימוקי בית-המשפט לתעבורה, לפיהם הקלה נוספת בעונשו של המבקש, תחרוג משמעותית מהאיזון הנדרש לרמת הענישה בעניינו ובנסיבות המקרה בו הורשע. בנסיבות אלו, קבע בית-המשפט, כי לא מצא כל מקום להתערב בעונש אשר הוטל עליו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.

בגדר הבקשה, שב המבקש על טענותיו כפי שהועלו בפני בית-המשפט לתעבורה ובפני בית-המשפט המחוזי. עוד טוען המבקש, בין היתר, כי לשאלה העולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי יש חשיבות ציבורית ויש הצדקה לדון בה בגלגול שלישי. בנוסף, לטענתו, עונש המאסר אשר הוטל עליו הינו כזה, המצדיק את התערבותו של בית-משפט זה. כמו-כן, טוען המבקש, כי בנסיבות העובדתיות המיוחדות במקרה שבעניינו, הולך הרגל תרם משמעותית למותו אף הוא, כמו גם הרשויות, אשר הפגינו רשלנות בכך שעודדו הולכי רגל לחצות את הכביש במקום מסוכן.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעות הערכאות הקודמות ומבקשת לדחות את הבקשה. לטענתה, אין לערוך דיון שלישי במקרה, אלא כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מנסיבות המקרה הספציפיות. לטענתה, אין המדובר בענייננו במקרה חריג שכזה. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקש מעוניין לערער על מידת העונש שנגזר עליו ותו לא, דבר אשר לכשעצמו, איננו מצדיק מתן רשות ערעור. עוד טוענת המשיבה, כי למבקש לא נגרם כל עיוות דין בעונש שהושת עליו.

דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות אשר נתנו את דעתן על עובדות הפרשה ועל טענותיו של המבקש, זאת בהסתמך על החומרים השונים אשר הוצגו בפניהם ונראה, כי לאור האמור, אין מקום לבדיקה נוספת של עניין זה בערכאה שלישית. הלכה היא, כי הרשות לקבלת רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית שעניינה איננו רק רלבנטי לבעלי-הדין. במקרה שבפני, כך נראה, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית והמבקש אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

בנוסף, יצוין, כי בקשת רשות ערעור זו הינה מופנית כנגד חומרת העונש שהושת על המבקש. אולם, הלכה היא, כי טענות בדבר חומרת העונש לעולם אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, זולת באותם המקרים בהם מתגלה סטייה מהותית ממדיניות הענישה המקובלת (ראו רע"פ 6131/05 אליהו מחפוד נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם)). המקרה של המבקש אינו נמנה על מקרים אלה.

אף לגופו של עניין, מן הראוי לדחות את בקשת רשות הערעור. כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, נסע המבקש במהירות אשר לא אפשרה לו לעצור במידה ויופתע, וזאת באזור אשר המהירות בו הוגבלה ל-50 קמ"ש. בנוסף, עולה מתסקיר שירות המבחן אשר הוגש בעניינו של המבקש לבית-המשפט המחוזי, כי המבקש איננו נוטל אחריות למעשהו.

יוער, כי למבקש עבר תעבורתי מכביד, אשר כולל כ-45 הרשעות בעבירות תעבורה קודמות ובהן הרשעה בנהיגה בלתי זהירה שגרמה לחבלה של ממש, נהיגה באור אדום, מספר עבירות של נהיגה במהירות מופרזת ועוד. במסגרת כל אלו, אף נשלל רישיונו מספר פעמים בעבר, אולם כפי שקבע בית-המשפט לתעבורה בהתייחסו למבקש "מתברר כי לא למד לקח".

לפיכך, נראה, כי לאור כל האמור, אין העונש אשר הוטל על המבקש חמור במיוחד, ובוודאי שלא במידה כזו המצדיקה את התערבות בית-משפט זה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ההחלטה מיום 11.10.05 בעניין עיכוב הביצוע - מבוטלת בזאת.

על המבקש להתייצב ביום 4.12.05, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע לא יאוחר מהשעה 10.00, לשם תחילת ריצוי מאסרו.

ניתנה היום, ח' בחשוון תשס"ו (10.11.05).

                                                                                                              ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: